חולה- מכתב ראשון

החלטתי לפתוח את הבלוג הזה כי רציתי להשתחרר, לשתף.
אני מרגישה שאין לי למי לפנות.

אמא שלי כל הזמן בעבודה,
אבא שלי אפילו לא מתייחס אליי.
יש לו חברה חדשה, אני כבר לא חלק מהחיים שלו, לא איכפת לו..
החבר שלי, יששכר, עזב אותי לפני חודשיים וחמישה ימים, אני מרגישה בודדה.
הוא הבטיח להיות איתי כשרע לי וגם הוא עזב אותי כשהייתי הכי צריכה אותו.

כבר חודשיים שאמא משאירה לי את ארוחת הצהריים במקרר, אני לא חושבת פעמיים, בודקת שאחותי לא שמה לב וישר זורקת את האוכל לפח הגדול של השכנים שאמא לא תראה.
קבוע בצהריים אני מרגישה עייפות והולכת לישון.
מתעוררת כשאמא חוזרת מהעבודה, בערב, כרגיל.
היא מכריחה אותי לשבת לאכול איתה ועם אחותי ארוחות ערב מסודרות.
אנחנו מתיישבות,אין לי ברירה אז אני אוכלת, משתדלת לאכול כמה שפחות אבל אמא לא נותנת לי.
בלילה, כששתיהן ישנות כבר, אני כמה בשקט לשירותים ומתחילה להקיא בכוח, דוחפת אצבעות לפה- אני כבר מנוסה.

אמא אומרת שרזיתי נורא, אני לא מבינה מאיפה היא הביאה את זה. אני מסתכלת במראה ורואה ילדה שמנה ומכוערת (אפילו העור שלי מתחיל להצהיב), היא סתם אומרת את זה כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי, היא חושבת שאני לא יודעת את זה!
להפך, אני מרגישה ששמנתי מאז שיששכר עזב אותי, כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה! אני יודעת למה הוא עזב אותי.
אני שמנה!! אני חייבת להרזות, להיראות טוב. אולי ככה הוא יחזור אליי שוב.

אני יודעת שזה לא טוב! אני יודעת שזה צריך להיפסק! אבל אני חייבת להמשיך, יששכר לא יקבל אותי אחרת!

אמא לקחה אותי לשיחה היום, נבהלתי, לא הבנתי מה היא רוצה..
היא אמרה שזה לטובתי ושאני חייבת ללכת לרופא, היא קוראת לזה הפרעת אכילה...

נ.ב. כבר חודשיים וחצי שאני לא מקבלת מחזור, אני מפחדת שאני לא אקבל עוד לעולם.. =\\


___________עריכה_________
בוכה,
לבד,
כמו תמיד.
כבר בדרך להתקשר לחברה
ואז נזכרת שאת בעצם כלום,
ומה היא צריכה אותך?
היא צריכה את הבכי שלך ואת ההפרעה שלך?
זה מה שהיא צריכה על הראש?
לא,
את תתמודדי עם זה לבד,
כי את לבד,
ואין מה לעשות עם זה.
יושבת כאן בוכה,
חותכת,
שמה צמידים.
ושורף לך.
וכואב לך.
ואת רצה להקיא,
ומקיאה.
ואת חלשה,
חלשת אופי.
ושמנה
כ"כ שמנה.
חושבת שעכשיו תקופה טובה יותר.
אבל לא.
רק רעה יותר ויותר.
לא יכולה לסבול את אמא איתך בבית יותר.
רוצה לעבור אליו, לאבא,
ולו פתאום יש כללים
והוא נשמע קשוח
והיא, אמא, מרקדת לך על העצבים בבוקר
ואת לבד,
כל כך לבד,
בוכה שם לבד,
ושמנה,
שמנה מאיי פעם
שמנה כל כך
וכואב לך,
ושורף לך,
את מכוערת
את גרועה
את אפס.

השמנה והנואשת,

נעמה.