חולה- מכתב ראשון

החלטתי לפתוח את הבלוג הזה כי רציתי להשתחרר, לשתף.
אני מרגישה שאין לי למי לפנות.

אמא שלי כל הזמן בעבודה,
אבא שלי אפילו לא מתייחס אליי.
יש לו חברה חדשה, אני כבר לא חלק מהחיים שלו, לא איכפת לו..
החבר שלי, יששכר, עזב אותי לפני חודשיים וחמישה ימים, אני מרגישה בודדה.
הוא הבטיח להיות איתי כשרע לי וגם הוא עזב אותי כשהייתי הכי צריכה אותו.

כבר חודשיים שאמא משאירה לי את ארוחת הצהריים במקרר, אני לא חושבת פעמיים, בודקת שאחותי לא שמה לב וישר זורקת את האוכל לפח הגדול של השכנים שאמא לא תראה.
קבוע בצהריים אני מרגישה עייפות והולכת לישון.
מתעוררת כשאמא חוזרת מהעבודה, בערב, כרגיל.
היא מכריחה אותי לשבת לאכול איתה ועם אחותי ארוחות ערב מסודרות.
אנחנו מתיישבות,אין לי ברירה אז אני אוכלת, משתדלת לאכול כמה שפחות אבל אמא לא נותנת לי.
בלילה, כששתיהן ישנות כבר, אני כמה בשקט לשירותים ומתחילה להקיא בכוח, דוחפת אצבעות לפה- אני כבר מנוסה.

אמא אומרת שרזיתי נורא, אני לא מבינה מאיפה היא הביאה את זה. אני מסתכלת במראה ורואה ילדה שמנה ומכוערת (אפילו העור שלי מתחיל להצהיב), היא סתם אומרת את זה כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי, היא חושבת שאני לא יודעת את זה!
להפך, אני מרגישה ששמנתי מאז שיששכר עזב אותי, כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה! אני יודעת למה הוא עזב אותי.
אני שמנה!! אני חייבת להרזות, להיראות טוב. אולי ככה הוא יחזור אליי שוב.

אני יודעת שזה לא טוב! אני יודעת שזה צריך להיפסק! אבל אני חייבת להמשיך, יששכר לא יקבל אותי אחרת!

אמא לקחה אותי לשיחה היום, נבהלתי, לא הבנתי מה היא רוצה..
היא אמרה שזה לטובתי ושאני חייבת ללכת לרופא, היא קוראת לזה הפרעת אכילה...

נ.ב. כבר חודשיים וחצי שאני לא מקבלת מחזור, אני מפחדת שאני לא אקבל עוד לעולם.. =\\


___________עריכה_________
בוכה,
לבד,
כמו תמיד.
כבר בדרך להתקשר לחברה
ואז נזכרת שאת בעצם כלום,
ומה היא צריכה אותך?
היא צריכה את הבכי שלך ואת ההפרעה שלך?
זה מה שהיא צריכה על הראש?
לא,
את תתמודדי עם זה לבד,
כי את לבד,
ואין מה לעשות עם זה.
יושבת כאן בוכה,
חותכת,
שמה צמידים.
ושורף לך.
וכואב לך.
ואת רצה להקיא,
ומקיאה.
ואת חלשה,
חלשת אופי.
ושמנה
כ"כ שמנה.
חושבת שעכשיו תקופה טובה יותר.
אבל לא.
רק רעה יותר ויותר.
לא יכולה לסבול את אמא איתך בבית יותר.
רוצה לעבור אליו, לאבא,
ולו פתאום יש כללים
והוא נשמע קשוח
והיא, אמא, מרקדת לך על העצבים בבוקר
ואת לבד,
כל כך לבד,
בוכה שם לבד,
ושמנה,
שמנה מאיי פעם
שמנה כל כך
וכואב לך,
ושורף לך,
את מכוערת
את גרועה
את אפס.

השמנה והנואשת,

נעמה.

רופא משפחה- תמונת מצב א'

היום אחר הצהריים ניגשה אליי פציינטית בשם נעמה יחד עם אמה.
אמא שלה באה בטענה שהילדה בעלת הפרעת אכילה, עשיתי כמה בדיקות.
תחילה, בדקתי את משקלה ומצאתי שהוא בתת משקל (כ-91% פחות מהמשקל הרצוי לגילה וגובהה).
לאחר מכן, בדקתי את מספר פעימות ליבה ומצאתי שהוא איטי ביחס לממוצע בגילה.
מדדתי את חום גופה ומצאתיו כנמוך מאוד.

שאלתי אותה מספר שאלות בקשר למהלך יומה, כגון: אם עברה אירוע דרמטי במהלך החצי שנה האחרונה, הילדה הנהנה לשלילה אך אימה פרצה והודיע כי החבר של הילדה עזב אותה מלפני חודשיים; שאלה נוספת ששאלתי את הילדה הייתה האם סדירות צרכיה סדיר, הילדה אמרה שכבר חודש וחצי בערך היא בעצירות; שאלתי אותה גם בקשר לסדירות הוסת שלה והיא סיפרה לי שאינה קיבלה כבר במשך כחודשיים וחצי וסת.
תסמינים נוספים שמצאתי במהלך הבדיקות היו: גוון עורה הפך לצהבהב, התייבש ונעשה קשקשי.

איני בטוח במחלתה של הילדה, ולכן החלטתי שהכי טוב יהיה לשלוח אותה אלייך, רופא מומחה,

וכמובן גם אל דיאטנית ופסיכולוג שיחזירו אותה למצב נפשי ופיזי תקין.

בתקווה שתוכל לעזור,
רופא המשפחה, ד"ר ז'רמונסקי.

מומחה- מכתב ראשון

לאחר בדיקות מקיפות בילדה ובעזרת המכתב של רופא המשפחה, ז'רמונסקי, הנני מצהיר כי נעמה גריין חולה בהפרעה נפשית המאופיינת בחוסר תיאבון ובירידה במשקל- אנורקסיה.
___________________________________________________________________

מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר: היא עלולה להיות קטלנית בחמישית מהמקרים. איבוד המשקל כרוך בהפסקת הווסת (אצל נשים), בפגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, בנטייה להתקפי לב ובאוסטיאופורוזיס ("בריחת" סידן).

אחוז אחד בערך מהאוכלוסייה חולים באנורקסיה, ושכיחותה בקרב נשים גבוהה פי עשרים מאשר בקרב גברים. חולת האנורקסיה האופיינית היא נערה בשנות העשרה לחייה, אך נראה שגם ילדים קטנים עלולים ללקות במחלה. משקל הנמוך מ-85% המשקל הנורמלי הכרחי להגדרת אנורקסיה, אך רבים מהאנורקסים מאבדים משקל בשיעור חד הרבה יותר.

עלייתה של תרבות המבליטה את מיניות האישה ואת היותו של גופה השדוף אובייקט לתשוקה מינית גורמת לכך שתפיסה זו מופנמת על ידי נשים ומביאה לערעור ביטחונן העצמי, לחרדות, לדיכאון ולהתנהגות כפייתית בנוגע למזון ולאכילה. מחקרים הראו שתפיסת העצמי כאובייקט מיני קשורה, מלבד הפרעות האכילה שהיא מעוררת, גם לפגיעה ביכולות המנטאליות.

לפי אחת ההשערות האנורקסיה קשורה לבעיות בתפקוד ההיפותלמוס, האחראי על תחושת הרעב. במישור הלא פיזיולוגי הועלתה טענה שלפיה בנות למשפחות לא חמות המדגישות פרפקציוניזם מהוות קבוצת סיכון להפרעה.

ההדגשות באות להבליט את הסימפטומים של הילדה למחלה זאת*.

על החתום,
פרופסור ברוק.